לצערי חלק גדול מהנגטיבים הושמדו בשיטפון בארכיון וסורק הנגטיבים שקניתי לא איכותי כמו שקיוויתי. מקווה שתיהנו.

יום שלישי, 22 בנובמבר 2011

מן התקשורת

רועי בר נתן שמככב באחד הפוסטים הראשונים בבלוג הריץ אחלה בדיחה בתוכנית הטלויזיה שלו "מה נסגר" בערוץ 10 על כתבה שנעשתה על הבלוג ב"שש עם עודד בן עמי" בערוץ 2.
מעולה!!

יום שישי, 4 בנובמבר 2011

אייל בוחבוט

בשנת 1995 הגיע אייל בוחבוט, זה היה אחרי ההצלחה הגדולה של שיער כשהחליט להוריד את מחלפות ראשו שאיתם התפרסם במחזמר...ונכנס לסטודיו עם שיער קצוץ, בלוק חדש שחייב תמונות עדכניות. האיש כבר חווה תהילת מעריצים והיה קול לחלוטין, הרבצנו את הצילומים בדקות והעברנו לנו בכיף את הזמן בסטודיו במשחקי פינג פונג.




יום שני, 31 באוקטובר 2011

אסטרל פרוג'קשן

בשנת 1997 נכנסו שני צעירים לסטודיו, אבי וליאור, וסיפרו שהם עושים מוסיקה קצת אחרת. לא הכרתי אותם. הם הסבירו שרוב הקהל שלהם נמצא באירופה ושאוטוטו יוצא אלבום חדש. שם הבמה שלהם הוא אסטרל פרוג'קשן.
החלטנו לעשות צילום אחד בחליפות, צילום בבגדי הופעה וצילום עם רגלי דוגמנית (נילי סגל....השמיעי קול).
ברוב הצילומים הם נראו קשוחים, כיאה למוסיקה, אבל יום הצילום היה די משעשע וניסיתי להכניס מעט חיוכים בחשיפה כאן אחרי כמעט 15 שנים.
שימו לב שבצילום עם החליפות, הרציני, פרסנו בדים המסתירים את כפות רגליהם. מוזר? לא מוזר! הם פשוט שכחו להביא את הנעליים....אני גם בטוח שכאשר יראו את המידי שהם מחזיקים בצילום הם יגחכו בהנאה.



וכך זה נראה "מאחורי הקלעים".

יום ראשון, 30 באוקטובר 2011

סופי צדקה

בשנת 1996 חברת וולה ביקשה לצלם תרסיס שיער חדש שעושה תלתלים. חיפשנו את הדוגמנית שבאותה תקופה היתה בעלת רעמת התלתלים הכי משמעותית. בסוף מצאנו צעירה מדהימה וביישנית. אחרי שנים היא הפכה לכוכבת ילדים מצליחה, כולנו נחשפנו לסיפורה המדהים וגם ליכולותיה המוסיקליות המרשימות.
אמנם היום התלתלים האלו פחות באופנה והצילום נראה מיושן משהו...אבל בשנת 96, זה היה שיא האופנה, אז לפני שאתם צוחקים על הרעמה....תחשבו עם איזה תספורת אתם הסתובבתם בשנות התשעים.



יום שבת, 29 באוקטובר 2011

איה קרמרמן ושרון פרנס

כשעמינח יצאו עם ה"ספפה" שלהם הם ביקשו לצלם פוסטר שיחולק לרוכשים הצעירים, הרעיון שלהם היה "קרב כריות". איה קרמרמן, דוגמנית צעירה בתחילת דרכה (ועדיין חילונית), ודוגמן נוסף נבחרו למשימה. ערב לפני התקשרו ממשרד הפרסום ואמרו שהצילום ידחה כי הדוגמן שבר את היד.
זמן קצר לפני צילמתי קטלוג לחליפות צלילה עם דוגמן צעיר לו זו הייתה עבודה ראשונה, שרון פרנס, וזכרתי אותו לטובה. מיד התקשרתי אליו ושאלתי אם הוא פנוי למחרת, שרון שבתקופה זו הספיק להפוך לכוכב זכר לי חסד נעורים והסכים להגיע למרות שהיו לו תוכניות אחרות וגם התשלום לא היה משהו. שלחתי את הצילומים מקטלוג הצלילה ל"עמינח" והם שמחו מאוד מאחר והדוגמן ששבר את ידו גם היה בעל שיער ארוך, כך שהכל התאים.
למחרת בבוקר כולם הגיעו בזמן: האסיסטנט שלי, הלקוח, המאפרת, הסטייליסטית, הספר, איה, ואז שרון נכנס לסטודיו.
חטוב ויפה אך כמעט והתעלפתי.....עם שיער קצר!!
גם הלקוח החסיר פעימה אך כשהבת הקטנה שלו, שבאותו יום הצטרפה לאבא לצילומים, התחילה לקפץ בהתרגשות ולמלמל: "יוווו זה שרון פרנס" ידעתי שניצלנו!
הצילומים עברו בהצלחה גדולה לכולנו....חוץ מלאסיסטנט שלי שהיה תלוי בין שמיים לארץ, מהתקרה, מעל הדוגמנים, פיזר נוצות, וגילה שהוא רגיש אליהן. אפצ'י - לבריאות!

שוב, הצילום הוא רפרודוקציה לפוסטר שנעשתה באייפון אז סליחה על האיכות הירודה. מקווה שהסיפור שווה את האיכות הגרועה.

יום שישי, 28 באוקטובר 2011

פאולו סרטורי

בשנת 1995 התחתנתי. גל, אשתי הטריה, עבדה תקופה קצרה במשרד הפרסום "גביש יהונתן", כארט דירקטור בכירה. הם קיבלו קמפיין נעלים יוקרתי וביקשו ממני לצלם אותו. בסטודיו תמיד עברו דוגמניות יפות ובאותה תקופה גם צילמתי לא מעט קטלוגים של בגדי ים כך שהמון צעירות יפות הסתובבו בסטודיו בבגדים מינימלים ואף פחות....
לקראת הקמפיין הזה גל כבר הודיעה שהפעם היא הולכת להנות, הרי הפעם זה נעלי גברים. בראש היה לה כבר את כל הרעיון - הלקוחות טענו בפגישה שהנעלים שלהם הן הכי טובות, והכי שוות וצריך להתמקד בהן, רק בהן! ו"חייבים שהבגדים לא יגנבו את ההצגה"....אז גל כבר קבעה אודישנים לעשרות דוגמנים שיתפשטו לפניה כדי שתחליט מי מתאים.
בסופם של שני ימי אודישנים ארוכים עם המון עור חשוף, חיוכים של גל וסבל קשה של כל היתר נבחר הבחור הזה, שלצערי את שמו איני זוכר. אני יודע שהוא היה אחד מהצ'יפנדיילס הראשונים בארץ ואתם יכולים להבין למה.

התמונה כיכבה בשלטי חוצות שנגנבו ע"י בנות ישראל בהמוניהם, בפוסטרים בחנויות שגם זכו לביקוש רב ואפילו בקמפיין טלויזיוני. התמונה לצערי היא רפרודוקציה רעה שנעשתה באייפון מהעותק היחיד שנשאר ברשותי.

יום חמישי, 27 באוקטובר 2011

דורון אורן

בשנת 1995 הגיע לסטודיו דורון אורן שכבר עשה את צעדיו הראשונים בעולם הבידור, דורון היה מרשים בגובהו ובעל קול מדהים והצילומים איתו זרמו בכיף גם בגלל העובדה שהיה מקצועי ומבוגר מעט יותר....כמעט בגילי, והיה לי הרבה יותר נחמד לדבר איתו בין ובמהלך הצילומים. היה ברור שהוא הגיע למקצוע המשחק כדי להישאר. מאז, בכל פעם ששמעתי על הצלחותיו, אם בייצוג ישראל בארוויזיון ואם בהצגה חדשה כזו או אחרת, שמחתי בהצלחתו. יותר מזה, דורון הוא בין היחידים מהשנים "ההן" שאפילו חבר בפייסבוק שלי היום, לא שדיברנו הרבה מאז אך בכל זאת האיש הוא אחד החיוביים בתעשייה.




יום רביעי, 26 באוקטובר 2011

עסקי תינוקות

במשך השנים יצא לי שם של צלם יחסית רגוע....כולם ידעו שקשה מאוד להוציא אותי מכלי ואני לוקח הכל בקלות, מה שגרם להרבה משרדי פרסום לרצות לצלם איתי את הצילומים "הקשים והמעצבנים"....צילומי ילדים. כך היה בשנת 1994 שמשרד הפרסום "זרמון" ביקש לצלם תינוק כדי להמחיש את מערכת הסטריאו הקטנה בעולם (רפרודוקציה גרועה לצילום, שנעשתה באייפון, מצורפת אבל הסיפור מאחורי יום הצילום הוא כה משעשע שזה מצדיק את הפשרה באיכות).

לצלם תינוקות זה קשה. בתור התחלה, מדוע שתינוק ירצה בכלל לשבת עירום, עם הגב להתרחשות ועם הפנים לרקע הלבן? אז נתנו לו משחקים בידיים אבל זה נמאס לו מהר מאוד והוא כל רגע הסתובב, בהמשך הקרנו לו תמונות בחלק העליון של הרקע כדי לעניין אותו....אבל הוא הרים את הראש וזה לא שירת אותנו. אז אמא שלו ישבה לידו, דיברה והרגיעה אותו, וכל רגע ברחה הצידה כדי שנוכל לצלם בלעדיה (כזכור לכם, פוטושופ לא היה כל כך בנמצא אז היינו צריכים צילום אחד טוב).
אבל כאן רק החלו הבעיות, התינוק בשלב מסויים, וללא התראה, היה צריך פיפי, וכמעשה תינוקות פשוט השפריץ לכל עבר, האסיסטנט שלי קילל ואני הרגעתי אותו "כי ככה זה ילדים" אבל גם הלקוח, שהביא את המערכת היוקרתית לתקופתה, לא אהב את העובדה שהתינוק כמובן שלא ויתר גם על השפרצה לכיוונה. צחקנו, נרגענו, ניקינו וחזרנו לצלם. ומה בא אחרי פיפי? קקי!! התינוק המתוק הזה הביא חירבון משמעותי על הרקע ושוב האסיסטנט שלי קילל. אני צחקתי. חתכנו את הרקע המלוכלך, האמא ניקתה את התינוק ופרסנו רקע נקי.....כאן אני נלחצתי, כי זו היתה יריעת הרקע האחרונה ואם כעת לא יהיה לנו פריים טוב נהיה בבעיה. הצלחנו!
התינוק הזה אמור להיות היום בן 19 לערך, אני לא זוכר מי הוא, אבל אם אמא שלו קוראת את הפוסט אשמח לתמונה עדכנית של הקטנצ'יק הזה שהצליח להלחיץ המון אנשים.

יום שלישי, 25 באוקטובר 2011

יעל אבקסיס ועודד מנשה

בשנת 1993 יעל הגיעה מספר פעמים לסטודיו, הפעם זה היה עם ידיד, עודד מנשה.
שניהם היו יחסית בתחילת דרכם בערוץ הילדים, הם לא באו להצטלם. יעל באה לבחור תמונות שלה להגדלה מצילומים קודמים שעשינו ועודד שראה את התמונות שלה התלהב ואמר ש"אולי נתפרע קצת ונצטלם". הדלקתי את הפלאשים ו....תאמינו לי שאלו הצילומים הרגועים.




יום שני, 24 באוקטובר 2011

שרון זליקובסקי

בשנת 1996 שרון הגיעה לסטודיו, סיפרה שהיא אוטוטו מסיימת את בית צבי, שיחקה אותה, במבט ראשון, קשוחה, ועם הקול העמוק והמיוחד שלה לא התפלאתי מהליהוק הראשון ל"טירונות". אבל מאחורי החזות הכאילו קשוחה עמדה צעירה נעימה וחייכנית שהייתי בטוח שתמצא את עתידה בעולם המשחק. ניסיתי למצוא תמונות שלא יקלקלו את הקשיחות אך מצד שני יראו את היכולות המדהימות שלה להשתנות ברגע.





יום ראשון, 23 באוקטובר 2011

סנדי בר ושרון פרנס

בשנת 1995 הגיע לסטודיו שניאור חשין ז"ל. שניאור היה שותף בחברה לחליפות צלילה שביקשה לצלם קטלוג מוצרים. שניאור שבעברו הרחוק "חטא" גם בדוגמנות הבין בתעשיה וביקש לעשות אודישנים לשני דוגמנים, גבר ואישה. במשך יומיים עברו אצלנו עשרות מועמדים ומועמדות. כששרון פרנס נכנס לסטודיו אפילו לא ביקשנו לראות את הבוק וכך גם היה במקרה של סנדי בר.....הרבה הרבה לפני הקמפיינים הגדולים והפרסום של שניהם - הבעיה היתה ששרון ענק וסנדי קטנטנה והם לחלוטין לא התאימו אחד לשנייה מבחינת הגובה.
לא רצינו לוותר על אף אחד מהם, ואז שניאור החליט לקחת עוד שני דוגמנים, כדי שישמשו כזוגות שלהם, וכך היה. יום הצילום היה קשה, להיכנס ולצאת לחליפות צלילה כשהעור יבש זה כואב, מאוד כואב! אבל הם שרדו וזה כנראה חישל אותם להמשך הדרך. עם עובדות קשה להתווכח. במשך היום ניסינו בכל זאת לחבר ביניהם....ובסוף, צילום אחד כן נכנס לקטלוג. שימו לב, משמאל, שרון מתכופף, סנדי עומדת על קצות האצבעות ובא לציון גואל.
הצילומים הם רפרודוקציות ולכן האיכות הירודה
כך נראה המקור ברפרודוקציה....

וזו רפרודוקציה של אותה תמונה באיכות מעט טובה יותר בפרסום שבסופו של דבר לא יצא לאור כשנתיים אחרי.

יום שבת, 22 באוקטובר 2011

איילת קורץ

השחקנית איילת קורץ היא בין השחקניות הכי מקצועיות ובטוח שהכי נחמדה שעברה במשך השנים בסטודיו, לא שלא היו עוד נחמדים וטובים, היו!!, אבל החיבור איתה היה אחר. היא הפכה לחברה טובה. איילת היא גם הרגליים מאחורי עטיפת הספר בפוסט הקודם, "ריקוד הדוב", אז עשיתי חיפוש והצלחתי לאתר סט צילום אחד, כי היו יותר מאחד...אבל השיטפון.




יום שישי, 21 באוקטובר 2011

ריקוד הדוב

בשנת 1993 התבקשתי לצלם את עטיפת הספר "ריקוד הדוב". קיבלתי בריף שבו היה כתוב כך:
"צעירה נואשת מתדפקת על שערה של קונסוליה ישראלית בארה"ב ומבקשת מקלט בעקבות קריסתה של רשת ריגול. השער נשאר נעול, אך מאבטח שלבו הולך אחריה, יוצא למסע גילוי מרתק בעקבותיה ובעקבות חייו שלו".
כמו תמיד אנחנו מקבלים רק בריף מההוצאה ולא קוראים את כל הספר...
בישיבה עם המעצב החלטנו שאם ליבו של המאבטח "הולך אחריה" סימן שהיא יפה, ואם השער נשאר נעול.....נעמיד אותה אל מול קיר אטום, ואם כבר "ריקוד הדוב" אז דובי, עם עין כמעט קרועה כי הסיפור עצוב/שמח - ולא יזיק תיק של מרגלת סטייל תיקי "גיימס בונד" אבל לנשים.
וצילמתי. אבל זה רק תחילתו של הסיפור.


ההתלהבות מהצילום והעיצוב היתה גדולה וב"שבוע הספר" הספר התפרסם והיה לרב מכר, בעיתונים הופיעו ראיונות עם המחבר כשכולם ביקשו ממני את צילומי העטיפה.
ואז אדם ברוך הגדול פרסם ביקורת ספרים שנאמר בה כך:
"הסתובבתי בשבוע הספר ולקחתי לידי את הספר "ריקוד הדוב" בגלל צילום העטיפה, אבל עוד נחזור לזה...."
הוא נתן את ביקורתו על הספר ולקראת סיום הביקורת כתב:
"וכעת לעטיפה שמשכה את תשומת ליבי לספר. אין ספק שהצלם אליעד עמר והמעצב מאיר בילט לא קראו את הספר לפני צילום העטיפה, הקשר בין הסיפור לצילום מקרי בהחלט". זהו!
אני כצלם יחסית צעיר ממש נלחצתי, אחרי הכל זה אדם ברוך. מיד התקשרתי למאיר המעצב הותיק שלא התרגש, הוא שאל אותי: "תגיד, את השמות שלנו אייתו נכון?", "כן" עניתי לו והוא צחק ואמר לי ש"זה מה שחשוב.....אני שולח לך כעת בריף לספר נוסף, תפסיק לקרוא עיתונים ותתחיל לצלם".

הרגליים היפות בצילום שייכות לשחקנית איילת קורץ, חברה טובה בזמנו שבקרוב תככב כאן ולא רק בגלל רגליה היפות.

יום חמישי, 20 באוקטובר 2011

לנין

אני לא יודע מה אתם רואים בתמונה הזו...אבל אני רואה את לנין.
זה התחיל בהצעה של שחקנית, למחאה פרטית שלה, גלאסנוסט, כשראתה את הפיסלון הזה בסטודיו ונגמר כבסיס לכרזה לתערוכת אומנות רוסית אחרי שמעצב ראה את הצילום אצלי בסטודיו. באומנות כמו באומנות.


יום רביעי, 19 באוקטובר 2011

סימפוניה

עוד דוגמא לצילום טרום עידן הפוטושופ. ממשרד יחסי הציבור של יפה אפרתי ביקשו ב 1994 לצלם קמפיין לגבינה חדשה, גבינת סימפוניה. הם ארגנו נגנית כינור, ארגנו את הגבינה וכמובן מדבקות. למה מדבקות? כדי ששם הגבינה יהיה ברור!
מי היה מעלה על דעתו, היום, להדביק מדבקה על הכינור? הרי פעולה כזו בפוטושופ לוקחת שניות. אבל בשנת 1994 הדרך היתה לצלם. צילמתי!


יום שלישי, 18 באוקטובר 2011

מוחמד בכרי

כשמוחמד בכרי הגיע לסטודיו ב 1994 הוא כבר היה כוכב גדול, שלחו אותו כדי שנצלם שער למגזין סוף השבוע בעיתון של המדינה, הוא היה עייף מת אחרי יום ארוך והציע שנעשה תמונות שלו לא מגולח ועייף (המראה הקשוח) ואז הוא יכנס להתקלח ולהתגלח, יתעורר קצת, ונעשה תמונות רכות וקלילות...וזה מה שקרה. עשינו כמה תמונות קשוחות והוא הלך לחדר האמבטיה.
בנתיים האסיסטנט שלי ואני העמדנו רקע חדש שרק סיימתי להכין אחרי שהשכן הביא לי פח צבע אדום שנשאר לו ואני התפרעתי עם השפרצות צבע על בד ענק. כשמוחמד יצא הוא התלהב מהרקע ושמח שזה מה שבחרתי, גם בפולרואיד הצילום נראה מעולה והלכנו על זה.
כשהלכתי להביא את הצילומים למערכת הייתי מבסוט מהתוצאה, העורך הראשי יצא פתאום נרגש מחדרו, הביט בצילום, הביט בי ואמר שירדנו מהפסים....."איך אני אשים את מוחמד עם רקע של דם בסוף שבוע שבדיוק הרגע היה פיגוע?"....."איזה פיגוע? איזה דם? זה רקע מצוין של השפרצות צבע כמו של מייפלתורפ" אמרתי. "וחוץ מזה גם אני וגם מוחמד העברנו שעות בסטודיו ולאף אחד מאיתנו זה לא העלה אפילו חצי קונוטציה של דם...."
אבל זה לא עזר.
ואחרי כל הסיפור הזה מגיעה הנפילה....השקופיות אבדו בהצפה ומה שנשאר אלו צילומי השחור לבן ופולרואיד לא איכותי שסרקתי.





יום שני, 17 באוקטובר 2011

גיל ריבה

בשנת 1994 נכנס נער בסערה לסטודיו הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה.....לא בוק ולא משחקים, רק תמונת פורטרט עם חצי פנים מוצלות שיראה מקצועי וזהו. ניסיתי להציע לו שאם כבר מצלמים אעשה גם צילומי אווירה אבל הוא רצה "רק פורטרט".
אני זוכר שהוא סיפר שהוא כותב, נתתי לו טלפון של אחד העורכים הבכירים באחד העיתונים שעבדתי איתם בצילום אבל אני באמת לא יודע אם הוא בכלל עשה בזה שימוש.
ולכל אלו שמדברים על השפתיים שלו....הם היו שם תמיד!




יום ראשון, 16 באוקטובר 2011

מופע הארנבות של ד"ר קספר

בין השנים 93- 94 הקספרים היו הדבר הכי צעיר וחם במחוזותינו. הם הגיעו לעשות יחסי ציבור לחברת תכשירי שיער וקרמים שונים...
גם אני וגם הם הרגשנו שזו החלטורה של החלטורה אז ניסינו להנות.

ולצלם תמונות שאולי ישמשו פעם גם אותם ואותי....אז הנה, הגיע הזמן שלי.



יום שבת, 15 באוקטובר 2011

כרמן

אז מי זו כרמן? אני יכול לספר שאת כרמן צילמתי כמעט מידי יום במשך שנים?
כרמן הייתה החתולה שלי, השותפה הראשונה שלי בסטודיו, חתולה מסוג המלאיין שקיבלתי במתנה מחבר טוב שאשתו נהייתה רגישה לפרווה. כרמן הייתה מתיישבת (יותר נכון נשכבת) על כל סט צילומים ברגע שהדלקתי את הפלאשים. הנה דוגמה מיום צילום של פרסומת.
מידי פעם אשתף אתכם בצילומי כרמן.


יום שישי, 14 באוקטובר 2011

דניאלה מילר

בשנת 1994 צילמתי את הסט הזה שמאוד אהבתי ושהיה לו מקום של כבוד בתיק העבודות שלי....לצעירה קוראים דניאלה מילר - קצת לאחר הצילום ראיתי אותה פעם אחת בתכנית טלוויזיה וזהו, מאז לא ראיתי אותה. כשחיפשתי כעת בגוגל גליתי שחקנית בהבימה בעלת שם דומה, מעניין אם זו היפיפייה הזו כי אין תמונה.
ואם היא מגיעה לבלוג אני בטוח שתהיה גאה שכך נראתה לפני כ 18 שנים!!





יום חמישי, 13 באוקטובר 2011

יובל סגל

 ב 1994 אחרי סט הצילומים של אילור הרפז היא הביאה ידיד.....בחור צעיר, מרשים - דוגמן אמיתי.
גם יובל אמר שהוא רוצה להיות שחקן. אני זוכר שיובל לא היה מבסוט עד הסוף מיום הצילומים, הוא הרגיש שיכול היה לתת יותר והאמת שגם אני הרגשתי שכנראה פיספסתי משהו. הבחור כבר אז היה רציני וקבענו יום צילום נוסף. לצערי, כמו אצל רבים אחרים כל הסטים של צילומי השחור לבן משני ימי הצילומים הושמדו בהצפה וכל מה שנשאר הוא סרט שקופיות, בפיתוח מיוחד, של סט הצילומים הקליל והרגיש דווקא.
הבחור מהר מאוד אכן הפך לדוגמן מצליח ולאחר שלוש שנים ספרו לי שהלך ללמוד משחק ומכאן אתם כבר מכירים את ההמשך.




Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...